החלטה בתיק צ"א 14661-06-13

לפני בקשה לביטול צו הפסקה מינהלי שהוגשה לפי סעיף 22(א) לחוק רישוי עסקים.

א.    כללי

המבקשת עותרת להורות על ביטול צו הפסקה מינהלי שהוצא נגדה ביום 6.6.2013 בידי רופאת הנפה בלשכת הבריאות הנפתית חדרה אצל המשיבה; הצו הורה על הפסקת הפעילות בעסקה של המבקשת למשך 30 יום (להלן צו ההפסקה). העסק הינו מסעדה הידועה בשם "מסעדת המצודה" ואשר מופעלת על-ידי המבקשת בנמל קיסריה (להלן גם המסעדה).

ביום 7.6.2013 עוכב ביצועו של צו ההפסקה, לבקשת המבקשת ובמעמד צד אחד בלבד.

תגובת המשיבה הוגשה ביום 11.6.2013. דיון במעמד הצדדים התקיים לפני ביום 13.6.2013.

המבקשת עותרת לבטל את צו ההפסקה; המשיבה מבקשת להעמידו על מכונו.

טענות המבקשת נסבו על עצם קיומה של הצדקה להוצאת צו ההפסקה, סמכותה של רופאת הנפה שעל-ידה ניתן הצו להוציאו, הנפקות הנודעת לכך ששימוע קוים למבקשת רק בתאריך 9.6.2013 ולאחר שהצו כבר ניתן, ועל כך שצו ההפסקה ניתן בגדרה של מדיניות אכיפה ברירנית ובאופן שמקים למבקשת הגנה מן הצדק.

נתתי את דעתי לטענות הצדדים בכתובים ובדיון שהתקיים לפני. להלן החלטתי.

ב.    עילה למתן הצו

1.       הסמכות להוציא צו הפסקה מינהלי מעוגנת בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים, שזו לשונו:

היה לממונה על המחוז, למפקד משטרת המחוז, למפקד כבאות מחוזי, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (להלן - צו הפסקה מינהלי).

לא הוגש נגד המבקשת כתב-אישום לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים (להלן החוק); מכיוון שכך אף לא התבקש צו הפסקה שיפוטי לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק.

2.      בכל הקשור למסגרת הנורמטיבית שבגדרה ניתן ונבחן צו הפסקה מינהלי יפים דברים שנאמרו על-ידי שופט בית-המשפט לעניינים מקומיים ר' חיימוביץ בבר"ש (ר"ג) 30291-11-09 זלזניק נ' עיריית רמת גן (6.12.2009) [בפסקות 8-7 וראו גם את ההפניות שם]:

כידוע, דרך המלך לטיפול בעברייני רישוי היא הגשת כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק, ובמקרים המתאימים הגשת בקשה לפי סעיף 17 לחוק להוצאתו של צו שיפוטי להפסקת העיסוק בעסק. הסמכות להוצאתו של צו הפסקה מנהלי היא אפוא חריג, שנועד לעצירה מיידית של עסק הפועל ללא רישיון עוד טרם קיומו של הליך משפטי שעשוי להיות ממושך. הואיל ומדובר בסמכות דרקונית העלולה לפגוע בזכויות היסוד של הפרט ובחופש העיסוק שלו עוד טרם הורשע או אף הועמד לדין יש להשתמש בה בזהירות ורק במקרים דחופים בהם גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי, היינו - מקרים בהם מתעורר צורף דחוף הקשור בחוק רישוי עסקים, למשל: סגירתו של עסק חדש שנפתח ללא רישוי, מניעת מטרד, או חשש לסכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו [...].

צו הפסקה מנהלי נתון לביקורת שיפוטית מכוחו של סעיף 22 לחוק רישוי עסקים, ואף שבית-המשפט אינו שם עצמו בנעלי הרשות המנהלית ואינו מחליף את שיקול דעתה, שומה עליו לבחון אם הרשות פעלה בגדרי סמכותה והאם יישמה את כללי המשפט המנהלי בהם היא מצווה, לרבות איסוף מידע רלוונטי ושקילתו, תום לב, שוויון, סבירות, הימנעות מניגודי עניינים ומאפליה וכיוצ"ב עקרונות יסוד ידועים [...].   

3.      בענייננו הוצא צו ההפסקה, כאמור בו גופו, מטעמים שבסכנה מיידית לבריאות הציבור. אין בכך כדי לשנות מן המסגרת הנורמטיבית שחלה על הוצאת הצו מחד גיסא ועל הביקורת השיפוטית שלה הוא נתון מאידך גיסא.

ההוראה בחוק המסמיך מחייבת כי במועד חתימת צו ההפסקה, כמו גם במועד הפעלת שיקול הדעת של הגורם הרלוונטי שעל-ידו הוצא הצו, יתקיים יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14 לחוק. בתשתית עובדתית שתקיים מבחן הסתברותי מסוג של 'יסוד סביר להניח' שהמשך פעילותו של העסק יהא כרוך בפגיעה בשלום הציבור אין די. על-מנת לגרום להפסקת פעילות של העסק על-אתר באמצעות צו הפסקה מינהלי נדרש בנוסף כי תהא דחיפות מיוחדת בהפסקת הפעילות שלא באמצעות הגשת כתב-אישום ובקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, בדרך הקבועה בסע' 14 ו-17 לחוק רישוי עסקים. עוד נדרש כי בין המטרה של שמירה על בריאות הציבור לבין הפסקת פעילות העסק בצו מינהלי תתקיים זיקה של סיבתיות, באופן שהצו אכן דרוש ונחוץ להגנה על האינטרס הציבורי.